ההיסטוריה של היוגה

רקע היסטורי ופילוסופי

היוגה צמחה בהודו בחיק ההינדואיזם. הממצאים הקדומים ביותר המתייחסים ליוגה נתגלו בחפירות ארכיאולוגיות שנעשו ב-1920עמק ההינדוס שבתת היבשת ההודית. נמצאו שם עדויות על תרבות מפוארת שהתפתחה מ-2500 לפנה"ס, ונעלמה ב-1500 לפנה"ס, וביניהן גם חותמות ופסלונים של דמויות ישובות בתנוחה מדיטטיבית.

על חורבות תרבות זו קמה התרבות הוודית הקרויה ע"ש ארבעת הכתבים הקדושים העתיקים ביותר, הוודות (מהשורש ויד - לדעת). לפי המסורת, הידע הגלום בהם נתגלה לרישים (חכמים) מהשמיים. בוודות נמצאים מאגרי ידע עצומים הכוללים אמנות, פוליטיקה, רפואה, אמנות מלחמה, מוסיקה ועוד. כל הכתבים המופיעים אחריהם מתבססים על הידע הטמון בהם. ב-ריג וודה (הראשון בארבעת הוודות) מופיע אזכור נוסף ליוגה, המתייחס ל-קישינים - סגפנים לבושי סחבות אדומות ובעלי שיער ארוך הנישאים על פני הרוח וחיים במצב תודעה אקסטטי.

מאוחר יותר, מופיעים הטקסטים של ה-אופנישדות (כתבים המפרשים לכאורה את הוודות אך למעשה מהווים תפנית חשובה בהינדואיזם בעצם החלפת הקורבן האמיתי בפולחנים בעבודה רוחנית פנימית). שם היוגה מוזכרת לראשונה כריכוז התודעה כאשר החושים הם בשליטה (ב-קאתה אופנישד מ-500 לפנה"ס). כתבי האופנישדות מנחים להפנות את החושים פנימה כדי לגלות את הנצחי, מתוך התפיסה שהאדם הוא חלק מהקוסמוס, ולכן אין צורך לעבוד את האלים בחוץ אלא לחפש את הנצחי שבתוכנו.

במהלך השנים שעברו מאז, היוגה עסקה בשאלה מהי הדרך הנכונה האם יש להתנזר מעולם התופעות או האם אפשר לגלות את האמת ע"י עבודה רוחנית גם במהלך החיים בעולם הגשמי. בשאלה זו עוסקת גם ה-בהגווד גיטה (שירת האל) שנכתבה ב-300 לפנה"ס. כאן מתואר לראשונה המיזוג בין זרמי היוגה השונים: הג´ננה יוגה (היוגה של הידע/החכמה) - שמציעה לראות ולדעת את המוחלט דרך השכל, דרך לימוד כתבים מסורתיים; ה-בהקטי יוגה (היוגה של ההתמסרות לאל) - התופסת את הרגשות ככלי במסע אל האלוהות ע"י העצמת רגש האהבה; וה-קרמה יוגה (היוגה של העשייה) - המשתמשת בכוח הרצון והמעשה ומגישה אותם כמנחה לאל, היוגי משמש כצינור דרכו האלוהות פועלת בעולם, ובה פירות העשייה אינם חשובים אלא העשייה עצמה.

בסביבות ה-100 לספירה מופיעה ה-יוגה סוטרה של פטנג´לי (שהפכה לאחת מששת האסכולות של הפילוסופיה ההודית). ב-185 משפטים בלבד מסכם ומציג פטנג´לי את הבסיס הפילוסופי של היוגה וכלים להשגתה. הוא הציע דרך להתרחקות מעולם התופעות (פרקריטי - הוויה) כדי להתחבר לעצמיות (פורושה/אטמן - הנשמה). דרך זאת, היוצרת דואליות בין החיים בעולם לאידיאל הרוחני, נחשבת כדרך המלכותית - ה-רג´ה יוגה.

ב-500 לספירה הופיעו כתבי ה-טנטרה לפיהם הגוף הפיסי נחשב לאלוהי ומכיל את שני קצוות המציאות - העצמיות וההוויה. הטנטרה מציעה דרך חיים ושיטות אימון כדי לגרום לאיחוד ביניהם - היא טוענת שהשגת החופש אינה בעזיבת העולם אלא באיחוד הקיום הפיסי עם המציאות הרוחנית.

ה-האתא יוגה נולדה מתוך הטנטרה, וכמוה איננה ראה בגוף מכשול בדרך הרוחנית אלא פוטנציאל לשינוי. ההאתא יוגה השתמשה בטכניקות של ניקוי, פיתוח השליטה ב-פראנה (אנרגיית החיים) ע"י תרגילי נשימה, ופיתוח השליטה בגוף ע"י אסאנות (תנוחות) מתוך מחשבה שאלו יביאו לטיהור הגוף ולשליטה בו עד לשקיפות התודעה.

במהלך השנים ההאתא יוגה נתפסה כהכנה לרג´ה יוגה. הגוף נתפס ככלי להשתכללות אך מטרת האימון הייתה זיכוך התודעה (גם היום מוצאים הפרדה בין האימון הפיסי לאימון הרוחני).

שרי אורובינדו, יוגי ופילוסוף שנולד בהודו ב-1872, וגדל והתחנך באנגליה, טען שהיוגה עברה תהליך של שקיעה עקב התפיסה הרווחת שהמציאות הנראית (הסובייקטיבית) היא מאיה (אשליה) ורק ה-ברהמן (גורם היקום, רוח היקום הקיימת בכל) המוחלט והנצחי קיים. לפי דבריו, הבנה של תפיסה זו כפשוטה, הביאה להכחשת הגוף ולהזנחת החברה והעולם. הוא סבר שהגוף והעולם הם חלק מהמציאות האלוהית שההתרכזות הבלעדית בתודעה (כדי שהמציאות האובייקטיבית תשתקף בה) פגעה ביחסים העדינים של האדם עם ההוויה. בסוף המאה ה-20, גיבש אורובינדו את היוגה האינטגרלית המשלבת את הידע, המעשה וההתמסרות לאל. בהסתמכו על הכתבים העתיקים, האמין אורובינדו שבמקור הייתה רק דרך אחת בה החיים והשחרור חדלו להיות הפכים והיו להיבטים משלימים של מציאות יחידה.

במאה ה-20 הגיע היוגה למערב, ובעודה משילה מעליה כמה מנהגים הינדיים כדי להתאים עצמה לתרבות המערבית, איבדה כמה יסודות מהותיים בלעדיהם היא אינה אותה מסורת רוחנית רבת עוצמה. ההתפצלות שהחלה בהודו בין ההאתא יוגה לרג´ה יוגה העמיקה, ושוב אנו מוצאים שיטות רבות ושונות כדי להגיע לאותה המטרה.

לסיכום

היוגה, בת 5000 שנה, שרדה לאורך כל השנים בזכות היותה אוניברסאלית. יכולתה להשתלב בכל חברה ותרבות, נובעת מהתבססותה על התנסות ולא על אמונה. מצב התודעה הגבוה אליו שואף האימון מביא לראיה צלולה המאפשרת את תפיסת העולם כמציאות שלמה, כפי שהיא, ולהתנהלות נכונה. במהלך השנים התלבטו מהי הדרך הנכונה כדי להגיע אל המטרה, ועד היום מוצאים שיטות רבות ושונות ליישום היוגה, כשחלקן, לצערי, טוענות שדרכן היא היחידה. לדעתי, כפי שכבר ציינתי, יש לתרגל את כל האספקטים, ולהבין שכדי להגיע למטרה יש להפוך את היוגה לדרך חיים.

להצגת מאמרים ופרסום בערוץ זה, צור קשר